פסק-דין בתיק ס"ע 2501-06

1.         האם זכאי התובע, אשר עבד בשירותה של נתבעת מס' 1, בתפקידי אחזקה שונים, למענק פרישה ולתוספת לקצבת הפרישה שלו - אלו השאלות בהן נדרשנו להכריע במסגרת תיק זה.

2.         ביום 5/7/10 התקיימה לפנינו ישיבת הוכחות, במהלכה שמענו את עדותו של התובע, את עדותו של מר אסלאם אמארה, שכיהן כמזכיר של הנתבעת 1 בעת הפרישה (להלן: " המזכיר") ואת עדותו של מר אברהם אמונה, שמשמש בנתבעת 2 כמנהל תחום תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות (להלן: " מר אמונה").

3.         להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מחומר הראיות ומהעדויות:

א.         התובע עבד בשירות הנתבעת 1, בתפקידי אחזקה שונים, מיום 1/4/92 ועד ליום 1/1/05, שבו פרש מעבודתו.

ב.         גילו של התובע בעת פרישתו היה 59.5.

ג.          בשלב כלשהו לאחר פרישתו של התובע הגישה הנתבעת 1 לנתבעת 2 בקשה לקביעת קצבת פרישה לתובע. ביום 17/2/08 השיבה הנתבעת 2 לנתבעת 1, כי הבקשה אינה ערוכה כדין, וביקשה לבצע בה מספר תיקונים. כמו כן, הבהירה נתבעת 2 כי חוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/97 אינו חל על התובע, באשר משרתו בוטלה כדין.

ד.         הנתבעת 1 לא שלחה בקשה מתוקנת, אך הוסיפה לתובע, מבלי לקבל את אישורה של הנתבעת 2, תוספת בשיעור של 5% לקצבת הפרישה.

ה.         רק ביום 16/12/08 שלחה מחלקת הגזברות של הנתבעת 1 מכתב לנתבעת 2, ובו היא מודיעה כי לתובע הוספו 5% לקצבה.

ו.          דבר התוספת הועבר לתובע בעל פה ולא באמצעות אישור בכתב.

ז.          בהתאם להחלטתנו מיום 5/7/10, שנתקבלה לאחר ישיבת ההוכחות בהתאם להסכמת הצדדים, הגישה הנתבעת 1 לנתבעת 2 מכתב בקשה לקביעת זכויותיו של התובע בנוגע לשני רכיבי התביעה דנן.

ח.         בהחלטתה אישרה הנתבעת 2 תוספת לקצבתו של התובע, בשיעור של 4.5%, מהטעם של " הבטחת מחיה", ולא מכוח חוזר המנכ"ל מס' 4/97. בנוגע למענק, הודיעה הנתבעת 2 כי התובע אינו זכאי למענק פרישה, על פי הוראות סעיף 22(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: " חוק הגמלאות").

ט.         בתגובה הודיע התובע כי הוא מסכים לקבל את התוספת בשיעור של 4.5%, שאושרה על ידי הנתבעת 2, אך ביקש להגיש את סיכומיו " במיוחד לעניין מענק הפרישה". בפועל טען התובע בסיכומיו כי בנוסף למענק הפרישה, הוא זכאי לתוספת לקצבת הפרישה שלו. 

4.         האם זכאי התובע לתוספת לקצבת הפרישה שלו?

טענת התובע

בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע כי הוא פוטר מעבודתו " במסגרת תוכנית ההבראה שאומץ במשרדי הנתבעת".

בסיכומיו הבהיר התובע כי הנתבעת 2 אישרה לו תוספת לקצבת הפרישה בשיעור של 4.5%. ואולם, התובע הוסיף כי על פי חוזר מנכ"ל מס' 4/97 והסכם קיבוצי מיוחד מס' 7004/05 (שמהווה תוכנית הבראה לרשויות מקומיות), הוא זכאי לשתי תוספות לקצבה: האחת בשיעור של 5%, והשנייה בשיעור של 2%.

לפיכך, מבקש התובע לקבוע כי הוא זכאי לתוספת בקצבת הפרישה, בשיעור של 7%.

טענת הנתבעת 1

בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1 כי משרתו של התובע בוטלה, אך הדגישה כי חוזר מנכ"ל מס' 4/97 אינו חל על התובע, לנוכח הוראת התחולה שלו, לפיה ההסדר הקבוע בחוזר יחול רק על עובדים שיפרשו מיום 1/5/97 ועד יום 30/9/97. בתצהיר של העד מטעמה נטען כי הנתבעת 1 אישרה לתובע תוספת של 5%, בהתאם לחוזר המנכ"ל מס' 4/97.